ארכיון מחבר: admin

התשתית לזוגיות ולתא המשפחתי

במציאות שלנו, משהו בסיסי מתפרק במערכת היחסים בין בני הזוג, ובהמשך במסגרת התא המשפחתי רבים בו  הבלבול והמבוכה.
מהי המשפחה השורשית הנכונה? ועל מה היא מבוססת?
בואו נזכר במה שעד לא מזמן היה אורח החיים שאליו אנחנו מתגעגעים ומעורר בנו תחושה של יציבות ובטחון.
המשפחה, זהו תא גרעיני שבנוי על משולש: אב אם וילד ( צאצאים) זוהי התבנית מן הטבע.
כל  חברה בעולם, יצרה את הנורמות , מנהגים, כללים, חוקים שעליהם נבנה התא המשפחתי , והתא הזה מאופיין במערכת היחסים שבני המשפחה בוחרים ( לפי התרבות של אותה חברה) לחיות על פיה, והיא  מבוססת על ערכים אוניברסאליים:
על כבוד הדדי, השלמה אחד של השני, על חברות ועזרה הדדית, על השתוקקות להבין אחד את השנייה, ועל הדבר העיקרי והחשוב ביותר שעליו נבנית המשפחה:  על הויתורים והרצון לדאוג לשלום הזולת ורווחתו.
וכשזוהי נקודת המוצא, נוצרים הכלים הנכונים לבניית הקשר הנכון בין הגבר והאישה. בזוגיות הנכונה אנחנו לא מתקנים  את בן הזוג על פי הנורמות וההבנה שלנו, ובטח לא מבליטים את החסרונות שלו/ה, אלא משתמשים בשפה חיובית  המדגישה את היתרונות  שלו/ה, וכך נוצר בסיס פסיכולוגי המאפשר  לקבל אחד את השנייה,
כשזוהי נקודת האחיזה שלנו, אנחנו מבינים שיש כאן עבודה רבה להשקיע מצד שני בני הזוג.  מפני שהאדם הוא ישות אגואיסטית, וזו תכונה טבעית באדם לכן, כדי להצליח  יש לעבוד ולהשקיע מאמצים רבים על החיבור בין הנפשות בתוך התא המשפחתי.
והשאלה איך עושים זאת?
על פי חכמת הקבלה חשוב יחד להחליט על המטרה ועל הדרך איך להשיג אותה. וכאן, עלינו לעשות הכנה מקדימה: להכיר היטב אחד השני, מיהו הגבר תכונותיו ונקודת המבט שלו על החיים, וכנ"ל בת הזוג. מה הערכים המשותפים לשניהם, ומה הם מוכנים להשקיע כדי לממש את החזון המשותף שלהם.
במקביל לאפשר את המרחב האישי להתפתחות האישית רגשית של כל אחד מבני הזוגי, כדי שהנפש תהייה פנוייה להכיל אחד את השנייה, וכשזה הבסיס מצטרפים הילדים  לתא המשפחתי ומשלימים את המערכת המשפחתית המבוססת על הערך " ואהבת לרעך כמוך"
מפני שאנחנו בתקופה ששחטנו את כל "הפרות הקדושות", מפני שאצה לנו הדרך להשיג בזמן קצר כמה שיותר לעצמנו, ומפני שהגענו למיצוי מירבי של הצרכים הגשמיים, בואו נעצור  ונתבונן על מה שחסר לנו באמת ונתחיל את הבנייה מהתשתית הבסיסית שהיא: התא המשפחתי.

גברים ממאדים ונשים מוונוס

כל אחד יודע שיש הבדל בין גברים ונשים. ונאמר גם  ש"אישה צריכה לעמוד מאחורי גב בעלה"

האם ביטוי היסטורי זה מבטא את העובדה שגברים דאגו תמיד להפחית בערכה של האשה?

תשובה- כן ולא!!

טבע האדם הוא רצון לקבל כבוד ושררה. טבע זה תמיד יפחית רצון של מישהו אחר כפחות חשוב מהרצון שלו. ככה הוא פועל בין הגברים ועל נשים אותו הדבר

נראה שהנשים קופחו יותר?

הרצון הזה הוא אגואיסטי!!!  טבעו של רצון אגואיסטי לבקש להרוויח על חשבון האחרים כי זה גורם לו תענוג. יצחק ואברהם יסכימו להתחבר ביניהם בתנאי אחד, שבחיבור שלהם יחד הם יצליחו ל"דפוק" את יעקב. באותה הצורה  פועל טבע האדם  גם ל"הוריד"  מערכם  של נשים.

אז ברור שהמאבק לשיווין האשה הוא נכון?

לא!

למה?

תשובה- כי הוא אינו משרת את מטרת החיים.

איזה מטרה?

תשובה- להרוויח יחד עבור כולם חיים טובים ומאושרים – בזוגיות, במשפחה, בחברה ובמדינה.

והגברים מבינים את זה ?
תשובה- יש הבדל בתפקיד וביכולות בין גברים ונשים. היום אישה יכולה לעבוד בשווה כמו גבר, אבל המשכיות הדור זו זכות מיוחדת שניתנה לה. ניהול משק הבית וחינוך הילדים היא עושה טוב בהרבה מהגבר. איך שלא נסתכל על זה, העול הזה שמונח בצדק על כתפיה, גדול וחשוב מזה שהיא תצא ותרוויח. לכן ההבדל ביניהם קיים, ולא צריך לבטלו, אלא לשנות את סדר החשיבות כלפיו.
מאיפה אתה מביא את זה?

תשובה- אם ניקח את כול מה שנתן לנו הטבע ולא ננסה לשנות דבר, אלא נבקש לשנות רק את היחס שלנו אליו, נרוויח כולנו יחד חיים משוגעים.

אבל הרגע תיארת לנו את טבע האדם כמשהו נוראי.

תשובה- לכן צריך לבקש לתקן את השימוש בו, ולא  את ההרגשה שהוא נותן לנו.

??????????

טענה- אני לא מבין את התשובות שלך, אתה הוא זה שמסביר לנו שהטבע ברא אותנו אגואיסטים, אז אייך אתה מעלה על דעתך  שאנחנו מסוגלים לתקן אותו? ראית פעם אדם טובע במערבולת מים שמצליח לחלץ את עצמו בזה שתופס בציצית ראשו ומרים את עצמו מתוכה?

תראה מה קורה לנו כבר אלפי שנים. אנחנו מנסים לתקן את הטבע שלנו.כותבים חוקים אין ספור, קובעים אמות מוסר וצדק, יוצרים כלפיהם הסכמות חברתיות נרחבות, והכול הולך ונעלם כול הזמן כמו בבוץ טובעני.

מצד אחד יש לנו הכול, ומצד שני אנחנו רצים להשיג עוד ועוד כמו חבית ללא תחתית. בשביל זה אנחנו עובדים 24/7 מרגישים לחוצים יותר ויותר. אין זמן אהבה לאישה, אין זמן אהבה לילדים. אין זמן לצחוק עם חברים ואין סתם זמן למשחקים והנאה פשוטים. מיליארדי אנשים וילדים שורדים בחיים כצרכני תרופות הרגעה ונוגדי דיכאון, לוקחים סמים ושותים משקאות משכרים. אתה באמת לא רואה שידנו קצרה מהושיע?

תשובה- אתה צודק!!!  לכן, כול מי שבאמת מרגיש כמוך, והתייאש  מ"לתקן את כול העולם ואשתו".  מוזמן ללמוד שיטה כיצד ניתן להשתמש נכון בטבע שלנו בשביל ליהנות  מהחיים, במקום להמשיך ולסבול בהם.

עם ישראל – עם של חיבור

אנו נמצאים בימי בין המצרים. אלה הן מילים ששמענו, אולי בבית הספר, או פגשנו בשיחה כלשהי, אך מה זה באמת אומר? מהי אותה "גלות" ומהי אותה "גאולה" עליה מדובר?
האם מדובר במצב אישי, או אולי כללי? מהם התנאים להשיג את המצב הזה. האם נדרש מאיתנו לגלות שאנחנו בגלות? מכל אחד מאיתנו באופן אישי ומכולנו ככלל?
קשה לאדם לומר "אני בגלות", או "אני בגאולה". אנו לא מזדהים עם המילים הללו ולא בוחנים את מצבנו כלפיהם.
האם אותם ימים שעוברים ומסמלים לנו גלויות או גאולה רלוונטיים לנו? למה יש משהו "מעלינו" שיש לו שמות, של מועדים, ימים ומצבים? האם דגל זה סמל אמיתי או סוג של טפט לארון?
והשאלה העיקרית, איך כל זה קשור למציאות בה אנו חיים, עם הבעיות איתן אנו מתמודדים בחיי היומיום? האם לא די לנו בהן, האם עלינו להטריד עצמנו עם עוד שאלות "גבוהות" ושאיננו יודעים אם בכלל יש עליהן תשובה.
ניראה אולי שמדובר במשהו השכלתי שאינו קשור לאושר ולשלמות שלנו באופן ישיר. אך, האם יכול להיות שחכמי ישראל, המקובלים השאירו לנו מידע שאינו נחוץ? נחוץ לנו מאוד?
אם נביט אך ורק בחיים שלנו, אפילו פה בארץ, נגלה שאנו עומדים מול בעיות רבות. פילוג בעם, שחיתויות, חוסר אהבה הדדית בינינו, בעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה, בכל המערכות.
מאחר והבעיות הפכו להיות השגרה, אנו כבר לא מרימים את הראש ושואלים "מה קורה פה?", "מהו הנתיב לצאת מהצרות?". אנו מחפשים את השביל לצאת מהצרות במנהיגים אולי, בבריחה לתענוג זה או אחר, מילוי ככה על הדרך, כי אחרת אי אפשר להמשיך.
ודברי המקובלים, שלא הם מנהלים את החיים שלנו, מונחים להם בצד כהסטוריה, כמעין כתבים מכובדים, שעומדים להם אי שם בצד. ואנו בונים מערכות, שרק מסבכות את העניינים עוד יותר.
נראה שאין מוצא… ודווקא ברגעים בהם אין מוצא, יש אור קטן שבא ומגיח, נקודה קטנה, שמכוונת אותנו, להביט אל המקום הנכון, אל הפתח, שכרגע הוא רק נקודה ממש ממש קטנה, שבקושי נכנס דרכה אור לחיינו.
כל הקושי שאנו חווים, ולא ממש יודעים איך לצאת ממנו, הוא דרך ידועה מראש, ברורה, מכוונת מאוד, אותה הטווה לנו הטבע על מנת לפתח אותנו לדרגה חדשה.
נשמע כמו סיפור מהאגדות המנצנצות, שאתה מתעורר מהן וחוזר לעולם אפור. אבל, לא ולא! המקובלים הותירו לנו בכתביהם, הוראות הפעלה מדוייקות, שבאמצעותן ניתן להגיע לגאולה (כן, גאולה), בדרך קצרה וטובה מאוד.
עלינו רק להציץ בכתבים, לשים את כל הדאגות בצד (לא כי אנו מתעלמים מהן, אלא להתייחס אליהן לרגע כאל מקפצה לעלייה), ולהבין מה באמת מונח לפנינו.
אנו חיים בחברה, מושפעים מאוד זה מזה, והדרך אל הטוב טמונה בחיבור בינינו. חיבור טוב, חיבור שיכול להתרחש וצריך להתרחש.
העם שלנו הוא עם של חיבור ולא של מפלגות. אותם מקובלים שכתבו עבורנו, פרסו בפנינו תיאורים מדוייקים מאוד ועמוקים עד נקודת העומק האינסופית, שמלמדים אותנו מי הוא העם שלנו, משורש הבריאה, מה תפקידו, כיצד ליישם התפקיד הזה כלפי האנושות כולה.
מילים כ"אור לגויים" ועוד, אינן מילים או כותרות יפות שאין להן כיסוי. חלילה. אלה מילים שיצאו משורשים עליונים רוחניים, אותם השיגו המקובלים, חכמי ישראל, ודרך מה שכתבו לנו, עלינו לצעוד ולהתקדם בבטחה.
ומפילוג ושנאה, מבעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה ובבריאות, דווקא ממצב כל כך חסר תקווה, מגלות מהחיבור בינינו (זוהי למעשה הגלות), נעלה לגאולה. כלומר, למצב של הרגשה שאנו עם אחד, מחובר, מאוחד, עם של אחדות ואיחוד, עם שהוא דוגמה כי זהו תפקידו (ואין כאן התנשאות כלל. אלא פשוט תפקיד). ונביט על עצמנו מהצד, כמו על ילדים בגן שרבו בארגז החול, ומעל הריבים והפירוד, נחבר את הלבבות שלנו, כפי שמנחים אותנו המקובלים, ללב אחד ממש (וגם אלה אינן מילים יפות בלבד, אלא מעשים בפועל לגמרי). והדרך כיצד לעשות זאת, הותאמה לנו במיוחד, וכל מה שקורה לכל אחד מאיתנו, לעם שלנו ולדור שלנו, מתואר בכתבי המקובלים. ולנו נותר, לפתוח את הפתח הזה בלב, ולהתחיל לכוון את עצמנו לאותה נקודת אור קטנטנה, ולהגדיל את האור שלה, על ידי החיבור בינינו. עד לאור גדול מאוד שיאיר את כל האנושות.
הכל תלוי בחיבור בינינו בלבד.

המדע ואנחנו

עולם המדע, מתקשה בשאלות גדולות על הבריאה וכן שואל: האם קיימת ביקום "יד -מכוונת" שבראה את כל המציאות? כלומר: האם יש במציאות סדר ומטרה? או שהעולם שנברא הינו מקרי וכאוטי?

פרופסור "מרטין ריס"- אסטרונום (זוכה פרס טמפלטון) אומר שיתכן שיש אמת בכתבים העתיקים, אולי באמת יש בורא? ומעלה את השאלה: מדוע אנחנו כאן? חוכמת הקבלה, עוסקת רבות בשאלה זו ואף עונה עליה. הרב, דר' מיכאל לייטמן אומר שקיימת "מחשבת הבריאה" ומוסיף, שכתבי הקבלה, מסבירים ומביאים אותנו להבנת אותה "היד -המכוונת". ניתן לקרוא לכך גם- "חוק הטבע".

ומדוע קשה לנו לחקור את "היד המכוונת " הזו? כדי לחקור משהו, אומר הרב, דר' לייטמן, אני צריך להיות לפחות ברמה של מה שאני חוקר. כך למשל, אנחנו יכולים לחקור את הדומם, כי הוא נמצא הרבה מתחתינו בני-האדם. ועוד מוסיף דר' לייטמן, שאנו בני-האדם, אומרים שאין כוח-עליון כי אנו לא רואים ולא מרגישים אותו. אנחנו, כמו ילדים קטנים היכן שאין להם ידיעה או הרגשה, הם אומרים שאין, אך זה לא נכון וילדותי, לנקוט בשיטה זו. יש לומר אולי, שאנו עדיין לא גילינו (וזה הבדל גדול). למעשה, כדי לגלות את התופעות השייכות לכוח-עליון, אני צריך בעצמי להשתנות, ולעלות לרמת הכוח הזה, זאת בעזרת לימוד חוכמת-הקבלה. אני צריך לבנות לי מעין "מכון – מחקר" כאשר אני הוא בעצם "החומר הנחקר". המקובלים – הם אותם אלו שכבר עשו זאת, הגיעו לדרגות רוחניות, והם כותבים לנו, מתוך הרמה אליה הגיעו, כיצד לעשות זאת בעצמינו. הדברים כתובים בספרי הקבלה האמיתיים. ונלמדים כיום בקבוצות שלכולן אותה מטרה, לגלות עולם- עליון , וזאת בעזרת מקובל אמיתי שמנחה אותם. בעצם יוצא, שהקבלה היא מדע לעולם העליון, היכן שהמדע ניתקע, נכנסת חוכמת הקבלה.