חינוך והשכלה!

חינוך הוא לא השכלה!

רבים טועים לחשוב שחינוך והשכלה הן מילים נרדפות, אין זה כך!
זוהי אחת הטעויות המעוותת והנוראות ביותר שנדבקו באנושות.
חינוך הוא דבר שונה בתכלית מהשכלה או לימוד, ודאי שההשכלה והלימוד חשובים, אבל הם לא יכולים להחליף את התהליך החינוכי,

לואיס ברומפילד אמר ש"משמעות החינוך אינה טמונה בהליכה לבית ספר, אלא במידה טובה שאדם נושא בתוכו."

ועולה השאלה איך עושים את זה? איך מטמיעים בילד ערכים ומידות טובות? האם מספיק לרשום על הלוח "ואהבת לרעך כמוך" למשל או שהילד צריך להרגיש את זה בלב, שזה יהיה חשוב בעניו, שהוא בעצמו ירצה בזה? איזה מין חוויה רגשית הילד צריך לעבור כדי שתיווצר בתוכו תבנית פנימית שנקראת ואהבת לרעך כמוך. זה חינוך! וזה ההבדל בין סתם מורה, למחנך.

מורה מספר ומסביר לילדים על מושג מסויים מבחוץ.
מחנך גורם להם להרגיש אותו מבפנים.

אם לרגע נסכים שמטרת החינוך היא לגדל אדם מאושר ולהכין אותו לחיים הבוגרים, נוכל גם להסכים בקלות שלא ניתן לגדל אדם בעזרת לימוד והשכלה בלבד, אלא שיש צורך בתנאים מסויימים שיאפשרו לילד לגדול ללמוד ולהתפתח כאדם.
תנאים כגון: ביטחון, שייכות חברתית, קבוצת חברים קרובה ותומכת, דוגמאות חיוביות ומודלים לחיקויי, דיאלוג, אתגרים אינטלקטואלים שמעוררים סקרנות וחשק, אוזן קשבת ויותר מכול אהבה.

אם ניקח לדוגמה את מקצוע האנגלית, מקצוע חשוב ביותר שאמור לכאורה להכין אותנו אל "החיים האמתיים" – מושג תמוהה בפני עצמו.
נראה שהתלמידים מצופים לשלוט בשפה הזרה ולהיות מסוגלים לדבר לקרוא לכתוב ולהבין אותה, אך יחד עם זאת סביר שניווכח שאין שום התייחסות מצד המורה לאווירה ולתחושת הביטחון שהכרחי שתהיה בכיתה על מנת שהילדים ירגישו בנוח להתנסות בדיבור באנגלית.
אז המורים לא שמים דגש על האוירה החברתית בכיתה, הילדים שותקים כי חוששים שאם ידברו יצחקו עליהם.
המורה משכנע את עצמו שאם אין שאלות הילדים כנראה מבינים את החומר, והתוצאה היא כיתה שאולי נמצאת ברמה סבירה באנגלית אך היא לא מצטיינת בה. ומבלי שהיא תקבע אוירה ואקלים חברתי חיובי הם כנראה גם לא יגיעו לזה.

עובדה תראו את רמת האנגלית הממוצעת בישראל.

כוונתי היא שלא ניתן לנתק את ההיבט החברתי מהתהליך הלימודי. יתרה מזאת אני מאמין שזוהי החברה ש"מחנכת" אותנו, ומאפשרת לנו לגדול ולהתפתח כבני אדם. או לצורך הדוגמא להרגיש ביטחון לדבר באנגלית.

במילים אחרות עלינו להוביל את הילד למקום בטוח דרך תהליך רגשי חוויתי חברתי ולימודי שיאפשרו לו להיפתח לתהליך הלימוד ולאפשר לו גם להיכשל וללמוד מכשלונות שכן תיקון טעות היא בסיס הכרחי ללימוד וקניית נסיון.

החינוך הוא אהבה מקורו באהבה. הוא תלויי באהבה, כמו שפרח זקוק למים לאויר ולושמש, הילד זקוק לשיתוף, לדיאלוג, לחום, רק אם תנאים אלו מתקיימים, אפשר ללמוד. רק לאחר שאנו מקיימים בנינו קשרי אהבה ביטחון וחברות.

תפקיד המחנך הוא לאפשר לתנאים האלו להתקיים בתוך קבוצה. ולא לגרום לילדים לציית ולהקשיב למידע שלא רלוונטי לכלום.

אם אנו באמת רוצים לבנות מהילד אדם מאושר ומוכן לחיים. עלינו קודם כול ללמד אותו להיות אמפטי, לפרגן, להיות מסוגל לשתף פעולה ובעיקר להיות חבר. זה חינוך: תבנית פנימית יצוקה שהילד השיג בעצמו ולא מידע שאתה משנן לקראת מבחן ולמחרת שוכח.

איך עושים את זה? 
על ידי דוגמא ואהבה.
כמה שיותר… אהבה!

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *