בניאס מסוף המרד הדרוזי עד הפלישה האוסטרלית

עם הקמת קיבוץ דן וקיבוץ דפנה התבדו החששות להתנכלות מצד השכנים תושבי בניאס והסביבה. במרוצת הזמן אף התהדקו הקשרים בין הישוב היהודי לתושבי בניאס והכפרים, אשר ביקרו אצל הרופא במרפאת הקיבוץ ואפילו תיירים ערבים הגיעו כדי לראות במו עיניהם את צורת ההתישבות החדשה הנקראת קיבוץ. יחסי שכנות טובה התנהלו עד פרוץ מלחמת העולם השניה.

ב1941 , הגיעו הנאצים עד שערי מצרים וסוריה שהיו בשליטת ממשלת וישי, ואיפשרו לוורמאכט להפיץ תעמולה אנטי יהודית אנטישמית באזור.  במציאות מתוחה זו, עולה שוב בניאס לכותרות בעקבות הבסיסים הגרמנים והצרפתיים שהוצבו בה. הולכים ומתרבים החיילים והקצינים הצרפתים (המתנגדים לממשלת וישי) העורקים משורות הצבא עוברים את הגבול ופונים לעבר קיבוץ דן, שהיה הנקודה הישראלית הקרובה ביותר לגבול. משם מפנים אותם הבריטים ליחידות "צרפת החופשית" המצויות בארץ.

גם תושבי בניאס אינם אדישים למתרחש ויש מהם המחכים לרגע בו יוכלו לשים ידם באין מפריע על נכסיהם של השכנים היהודים מעבר לגבול. הם וחבריהם מהכפר מוגור מעלים את עדריהם על השדות המעובדים של הישובים היהודים ואינם חוששים מפני השומרים הבאים לגרשם.  הם מכנים את היטלר "אבו עלי" (כינוי חיבה ערבי לצורר הגרמני).

בהתאם להסכם שבין רשויות הבטחון של הישוב היהודי והצבא הבריטי, הופך קיבוץ דן, כישוב הקרוב ביותר לגבול, לבסיס ההערכות הצבאית כנגד האויב הנמצא מעבר לגבול. מ דן ודפנה יוצאים פטרולים מעורבים של חיילים אוסטרלים ביחד עם פלמחניקים וחברי קיבוץ דן (כמורי דרך) לסיורים מקדימים לקראת התקיפה. ביום הפלישה האוסטרלית, 8 ליוני 1941 – אותם פטרולים משותפים מנתקים גם את אמצעי הקשר שהיו בידי הצבא הצרפתי ומשתלטים על הגשרים המוליכים אל הכפר. בשלב הבא, סוללים האוסטרלים דרך המקשרת בין דן לכביש המוליך אל בניאס.

ברשומות שנמצאו מאותה תקופה נכתב מפי הרועים והפלחים מבניאס והסביבה כך: "אבו עלי כבר נמצא בשערי מצרים, שדותיכם, בתיכם ונשותיכם כבר חולקו בינינו". לכן לא מפתיעה תדהמתם של תושבי בניאס כאשר חיל החלוץ של הצבא האוסטרלי פרץ בוקר בהיר אחד לכפרם וחיסל את היחידות הצרפתיות החונות בכפר ובסביבתו. ואז המשיך הלאה לעבר מטרות בקוניטרה ודמשק. הרועים והפלחים בבניאס התבוננו בחיילי הצבא האוסטרלי הפורץ לכפרם המומים וחסרי אונים.

החזית התרחקה מהסביבה הקרובה ועברה לעומק סוריה.  חברי הקיבוצים והישובים בסביבה צעדו על "הדרך האוסטרלית" כשמטרתם ביקור בבניאס הכבושה.

איך לבנות את המחקר?

מערך מחקר: איך מעצבים, מתכננים, בונים את המחקר. המבנה של המחקר.

לבחור דרך מחקר שמיישמת את הכישורים שלנו ואת המיומנות שלנו מבחינה מתודולוגית, וכמובן בחירת שאלה שמעניינת אותנו.

צריך להתחיל מתכנון המחקר בשאלת שתי שאלות:

מה אני מבקשת לדעת?

איך אני מתכוונת לחקור זאת? למפות מקומות ואנשים שמהם יש לאסוף חומר.

נושא המחקר- הצגת רקע, הזווית המוצעת העניין המקורי שלנו בנושא.

מיקוד נושא המחקר

סקירת ספרות

שאלת המחקר (אין היפותזה)

מתודולוגיה

שאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו

מה מעניין אותי ומה אינני מבינה לגמרי?

מה מסקרן אותי?

מהי החידה ? לפעמים השאלות משתנות תוך כדי איסוף החומר ושאל המחקר תשתנה.

מדוע הדברים כמו שהם בשדה שאני בודקת- לפרק את המובן מאליו, להעניק נקודת מבט חדשה לפעמים תיאור התופעה הוא החידוש ולפעמים התופעה כבר תוארה רבות וצריך זוית חדשה.

איך נתמקד? הכל מעניין

זהוי בעיית המחקר, ומטרת המחקר

בעיית המחקר

ההקשר

זיהוי החסר במחקר

מדוע חשוב הנושא שאני חוקרת- התרומה של המחקר לספרות והתרומה החברתית.

כשמנסחים את מטרת המחקר יש להבחין בין שלושה מושגים בסיססיים:

מטרה- לשם מה מבצעים את המחקר במה הוא יועיל. חשיבות חברתית אוניברסלית

יעד- מה אנחנו רוצים לעשות, במה יעסוק למה יתן הסברים, באילו תופעות יעסוק.

תוצאה- אנחנו לא יודעים מה תהינה התוצאות, אבל הגדרה מדויקת של מה אנחנו מקווים למצוא, מה אנחנו מחפשים ואז המתודולוגיה וסיקרת הספרות יהיו טובות יותר.

התשתית לזוגיות ולתא המשפחתי

במציאות שלנו, משהו בסיסי מתפרק במערכת היחסים בין בני הזוג, ובהמשך במסגרת התא המשפחתי רבים בו  הבלבול והמבוכה.
מהי המשפחה השורשית הנכונה? ועל מה היא מבוססת?
בואו נזכר במה שעד לא מזמן היה אורח החיים שאליו אנחנו מתגעגעים ומעורר בנו תחושה של יציבות ובטחון.
המשפחה, זהו תא גרעיני שבנוי על משולש: אב אם וילד ( צאצאים) זוהי התבנית מן הטבע.
כל  חברה בעולם, יצרה את הנורמות , מנהגים, כללים, חוקים שעליהם נבנה התא המשפחתי , והתא הזה מאופיין במערכת היחסים שבני המשפחה בוחרים ( לפי התרבות של אותה חברה) לחיות על פיה, והיא  מבוססת על ערכים אוניברסאליים:
על כבוד הדדי, השלמה אחד של השני, על חברות ועזרה הדדית, על השתוקקות להבין אחד את השנייה, ועל הדבר העיקרי והחשוב ביותר שעליו נבנית המשפחה:  על הויתורים והרצון לדאוג לשלום הזולת ורווחתו.
וכשזוהי נקודת המוצא, נוצרים הכלים הנכונים לבניית הקשר הנכון בין הגבר והאישה. בזוגיות הנכונה אנחנו לא מתקנים  את בן הזוג על פי הנורמות וההבנה שלנו, ובטח לא מבליטים את החסרונות שלו/ה, אלא משתמשים בשפה חיובית  המדגישה את היתרונות  שלו/ה, וכך נוצר בסיס פסיכולוגי המאפשר  לקבל אחד את השנייה,
כשזוהי נקודת האחיזה שלנו, אנחנו מבינים שיש כאן עבודה רבה להשקיע מצד שני בני הזוג.  מפני שהאדם הוא ישות אגואיסטית, וזו תכונה טבעית באדם לכן, כדי להצליח  יש לעבוד ולהשקיע מאמצים רבים על החיבור בין הנפשות בתוך התא המשפחתי.
והשאלה איך עושים זאת?
על פי חכמת הקבלה חשוב יחד להחליט על המטרה ועל הדרך איך להשיג אותה. וכאן, עלינו לעשות הכנה מקדימה: להכיר היטב אחד השני, מיהו הגבר תכונותיו ונקודת המבט שלו על החיים, וכנ"ל בת הזוג. מה הערכים המשותפים לשניהם, ומה הם מוכנים להשקיע כדי לממש את החזון המשותף שלהם.
במקביל לאפשר את המרחב האישי להתפתחות האישית רגשית של כל אחד מבני הזוגי, כדי שהנפש תהייה פנוייה להכיל אחד את השנייה, וכשזה הבסיס מצטרפים הילדים  לתא המשפחתי ומשלימים את המערכת המשפחתית המבוססת על הערך " ואהבת לרעך כמוך"
מפני שאנחנו בתקופה ששחטנו את כל "הפרות הקדושות", מפני שאצה לנו הדרך להשיג בזמן קצר כמה שיותר לעצמנו, ומפני שהגענו למיצוי מירבי של הצרכים הגשמיים, בואו נעצור  ונתבונן על מה שחסר לנו באמת ונתחיל את הבנייה מהתשתית הבסיסית שהיא: התא המשפחתי.

גברים ממאדים ונשים מוונוס

כל אחד יודע שיש הבדל בין גברים ונשים. ונאמר גם  ש"אישה צריכה לעמוד מאחורי גב בעלה"

האם ביטוי היסטורי זה מבטא את העובדה שגברים דאגו תמיד להפחית בערכה של האשה?

תשובה- כן ולא!!

טבע האדם הוא רצון לקבל כבוד ושררה. טבע זה תמיד יפחית רצון של מישהו אחר כפחות חשוב מהרצון שלו. ככה הוא פועל בין הגברים ועל נשים אותו הדבר

נראה שהנשים קופחו יותר?

הרצון הזה הוא אגואיסטי!!!  טבעו של רצון אגואיסטי לבקש להרוויח על חשבון האחרים כי זה גורם לו תענוג. יצחק ואברהם יסכימו להתחבר ביניהם בתנאי אחד, שבחיבור שלהם יחד הם יצליחו ל"דפוק" את יעקב. באותה הצורה  פועל טבע האדם  גם ל"הוריד"  מערכם  של נשים.

אז ברור שהמאבק לשיווין האשה הוא נכון?

לא!

למה?

תשובה- כי הוא אינו משרת את מטרת החיים.

איזה מטרה?

תשובה- להרוויח יחד עבור כולם חיים טובים ומאושרים – בזוגיות, במשפחה, בחברה ובמדינה.

והגברים מבינים את זה ?
תשובה- יש הבדל בתפקיד וביכולות בין גברים ונשים. היום אישה יכולה לעבוד בשווה כמו גבר, אבל המשכיות הדור זו זכות מיוחדת שניתנה לה. ניהול משק הבית וחינוך הילדים היא עושה טוב בהרבה מהגבר. איך שלא נסתכל על זה, העול הזה שמונח בצדק על כתפיה, גדול וחשוב מזה שהיא תצא ותרוויח. לכן ההבדל ביניהם קיים, ולא צריך לבטלו, אלא לשנות את סדר החשיבות כלפיו.
מאיפה אתה מביא את זה?

תשובה- אם ניקח את כול מה שנתן לנו הטבע ולא ננסה לשנות דבר, אלא נבקש לשנות רק את היחס שלנו אליו, נרוויח כולנו יחד חיים משוגעים.

אבל הרגע תיארת לנו את טבע האדם כמשהו נוראי.

תשובה- לכן צריך לבקש לתקן את השימוש בו, ולא  את ההרגשה שהוא נותן לנו.

??????????

טענה- אני לא מבין את התשובות שלך, אתה הוא זה שמסביר לנו שהטבע ברא אותנו אגואיסטים, אז אייך אתה מעלה על דעתך  שאנחנו מסוגלים לתקן אותו? ראית פעם אדם טובע במערבולת מים שמצליח לחלץ את עצמו בזה שתופס בציצית ראשו ומרים את עצמו מתוכה?

תראה מה קורה לנו כבר אלפי שנים. אנחנו מנסים לתקן את הטבע שלנו.כותבים חוקים אין ספור, קובעים אמות מוסר וצדק, יוצרים כלפיהם הסכמות חברתיות נרחבות, והכול הולך ונעלם כול הזמן כמו בבוץ טובעני.

מצד אחד יש לנו הכול, ומצד שני אנחנו רצים להשיג עוד ועוד כמו חבית ללא תחתית. בשביל זה אנחנו עובדים 24/7 מרגישים לחוצים יותר ויותר. אין זמן אהבה לאישה, אין זמן אהבה לילדים. אין זמן לצחוק עם חברים ואין סתם זמן למשחקים והנאה פשוטים. מיליארדי אנשים וילדים שורדים בחיים כצרכני תרופות הרגעה ונוגדי דיכאון, לוקחים סמים ושותים משקאות משכרים. אתה באמת לא רואה שידנו קצרה מהושיע?

תשובה- אתה צודק!!!  לכן, כול מי שבאמת מרגיש כמוך, והתייאש  מ"לתקן את כול העולם ואשתו".  מוזמן ללמוד שיטה כיצד ניתן להשתמש נכון בטבע שלנו בשביל ליהנות  מהחיים, במקום להמשיך ולסבול בהם.

עם ישראל – עם של חיבור

אנו נמצאים בימי בין המצרים. אלה הן מילים ששמענו, אולי בבית הספר, או פגשנו בשיחה כלשהי, אך מה זה באמת אומר? מהי אותה "גלות" ומהי אותה "גאולה" עליה מדובר?
האם מדובר במצב אישי, או אולי כללי? מהם התנאים להשיג את המצב הזה. האם נדרש מאיתנו לגלות שאנחנו בגלות? מכל אחד מאיתנו באופן אישי ומכולנו ככלל?
קשה לאדם לומר "אני בגלות", או "אני בגאולה". אנו לא מזדהים עם המילים הללו ולא בוחנים את מצבנו כלפיהם.
האם אותם ימים שעוברים ומסמלים לנו גלויות או גאולה רלוונטיים לנו? למה יש משהו "מעלינו" שיש לו שמות, של מועדים, ימים ומצבים? האם דגל זה סמל אמיתי או סוג של טפט לארון?
והשאלה העיקרית, איך כל זה קשור למציאות בה אנו חיים, עם הבעיות איתן אנו מתמודדים בחיי היומיום? האם לא די לנו בהן, האם עלינו להטריד עצמנו עם עוד שאלות "גבוהות" ושאיננו יודעים אם בכלל יש עליהן תשובה.
ניראה אולי שמדובר במשהו השכלתי שאינו קשור לאושר ולשלמות שלנו באופן ישיר. אך, האם יכול להיות שחכמי ישראל, המקובלים השאירו לנו מידע שאינו נחוץ? נחוץ לנו מאוד?
אם נביט אך ורק בחיים שלנו, אפילו פה בארץ, נגלה שאנו עומדים מול בעיות רבות. פילוג בעם, שחיתויות, חוסר אהבה הדדית בינינו, בעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה, בכל המערכות.
מאחר והבעיות הפכו להיות השגרה, אנו כבר לא מרימים את הראש ושואלים "מה קורה פה?", "מהו הנתיב לצאת מהצרות?". אנו מחפשים את השביל לצאת מהצרות במנהיגים אולי, בבריחה לתענוג זה או אחר, מילוי ככה על הדרך, כי אחרת אי אפשר להמשיך.
ודברי המקובלים, שלא הם מנהלים את החיים שלנו, מונחים להם בצד כהסטוריה, כמעין כתבים מכובדים, שעומדים להם אי שם בצד. ואנו בונים מערכות, שרק מסבכות את העניינים עוד יותר.
נראה שאין מוצא… ודווקא ברגעים בהם אין מוצא, יש אור קטן שבא ומגיח, נקודה קטנה, שמכוונת אותנו, להביט אל המקום הנכון, אל הפתח, שכרגע הוא רק נקודה ממש ממש קטנה, שבקושי נכנס דרכה אור לחיינו.
כל הקושי שאנו חווים, ולא ממש יודעים איך לצאת ממנו, הוא דרך ידועה מראש, ברורה, מכוונת מאוד, אותה הטווה לנו הטבע על מנת לפתח אותנו לדרגה חדשה.
נשמע כמו סיפור מהאגדות המנצנצות, שאתה מתעורר מהן וחוזר לעולם אפור. אבל, לא ולא! המקובלים הותירו לנו בכתביהם, הוראות הפעלה מדוייקות, שבאמצעותן ניתן להגיע לגאולה (כן, גאולה), בדרך קצרה וטובה מאוד.
עלינו רק להציץ בכתבים, לשים את כל הדאגות בצד (לא כי אנו מתעלמים מהן, אלא להתייחס אליהן לרגע כאל מקפצה לעלייה), ולהבין מה באמת מונח לפנינו.
אנו חיים בחברה, מושפעים מאוד זה מזה, והדרך אל הטוב טמונה בחיבור בינינו. חיבור טוב, חיבור שיכול להתרחש וצריך להתרחש.
העם שלנו הוא עם של חיבור ולא של מפלגות. אותם מקובלים שכתבו עבורנו, פרסו בפנינו תיאורים מדוייקים מאוד ועמוקים עד נקודת העומק האינסופית, שמלמדים אותנו מי הוא העם שלנו, משורש הבריאה, מה תפקידו, כיצד ליישם התפקיד הזה כלפי האנושות כולה.
מילים כ"אור לגויים" ועוד, אינן מילים או כותרות יפות שאין להן כיסוי. חלילה. אלה מילים שיצאו משורשים עליונים רוחניים, אותם השיגו המקובלים, חכמי ישראל, ודרך מה שכתבו לנו, עלינו לצעוד ולהתקדם בבטחה.
ומפילוג ושנאה, מבעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה ובבריאות, דווקא ממצב כל כך חסר תקווה, מגלות מהחיבור בינינו (זוהי למעשה הגלות), נעלה לגאולה. כלומר, למצב של הרגשה שאנו עם אחד, מחובר, מאוחד, עם של אחדות ואיחוד, עם שהוא דוגמה כי זהו תפקידו (ואין כאן התנשאות כלל. אלא פשוט תפקיד). ונביט על עצמנו מהצד, כמו על ילדים בגן שרבו בארגז החול, ומעל הריבים והפירוד, נחבר את הלבבות שלנו, כפי שמנחים אותנו המקובלים, ללב אחד ממש (וגם אלה אינן מילים יפות בלבד, אלא מעשים בפועל לגמרי). והדרך כיצד לעשות זאת, הותאמה לנו במיוחד, וכל מה שקורה לכל אחד מאיתנו, לעם שלנו ולדור שלנו, מתואר בכתבי המקובלים. ולנו נותר, לפתוח את הפתח הזה בלב, ולהתחיל לכוון את עצמנו לאותה נקודת אור קטנטנה, ולהגדיל את האור שלה, על ידי החיבור בינינו. עד לאור גדול מאוד שיאיר את כל האנושות.
הכל תלוי בחיבור בינינו בלבד.

המדע ואנחנו

עולם המדע, מתקשה בשאלות גדולות על הבריאה וכן שואל: האם קיימת ביקום "יד -מכוונת" שבראה את כל המציאות? כלומר: האם יש במציאות סדר ומטרה? או שהעולם שנברא הינו מקרי וכאוטי?

פרופסור "מרטין ריס"- אסטרונום (זוכה פרס טמפלטון) אומר שיתכן שיש אמת בכתבים העתיקים, אולי באמת יש בורא? ומעלה את השאלה: מדוע אנחנו כאן? חוכמת הקבלה, עוסקת רבות בשאלה זו ואף עונה עליה. הרב, דר' מיכאל לייטמן אומר שקיימת "מחשבת הבריאה" ומוסיף, שכתבי הקבלה, מסבירים ומביאים אותנו להבנת אותה "היד -המכוונת". ניתן לקרוא לכך גם- "חוק הטבע".

ומדוע קשה לנו לחקור את "היד המכוונת " הזו? כדי לחקור משהו, אומר הרב, דר' לייטמן, אני צריך להיות לפחות ברמה של מה שאני חוקר. כך למשל, אנחנו יכולים לחקור את הדומם, כי הוא נמצא הרבה מתחתינו בני-האדם. ועוד מוסיף דר' לייטמן, שאנו בני-האדם, אומרים שאין כוח-עליון כי אנו לא רואים ולא מרגישים אותו. אנחנו, כמו ילדים קטנים היכן שאין להם ידיעה או הרגשה, הם אומרים שאין, אך זה לא נכון וילדותי, לנקוט בשיטה זו. יש לומר אולי, שאנו עדיין לא גילינו (וזה הבדל גדול). למעשה, כדי לגלות את התופעות השייכות לכוח-עליון, אני צריך בעצמי להשתנות, ולעלות לרמת הכוח הזה, זאת בעזרת לימוד חוכמת-הקבלה. אני צריך לבנות לי מעין "מכון – מחקר" כאשר אני הוא בעצם "החומר הנחקר". המקובלים – הם אותם אלו שכבר עשו זאת, הגיעו לדרגות רוחניות, והם כותבים לנו, מתוך הרמה אליה הגיעו, כיצד לעשות זאת בעצמינו. הדברים כתובים בספרי הקבלה האמיתיים. ונלמדים כיום בקבוצות שלכולן אותה מטרה, לגלות עולם- עליון , וזאת בעזרת מקובל אמיתי שמנחה אותם. בעצם יוצא, שהקבלה היא מדע לעולם העליון, היכן שהמדע ניתקע, נכנסת חוכמת הקבלה.

תמונה

החברים!

12 שנים ומה?

מערכת החינוך היא שאמורה במשך 12 שנים לבנות מהילד אדם, ונדמה שעל אף שכולם מאוד משתדלים אנו לא בדיוק מצליחים במשימה הזו.
יוצא שבמקום לבנות מהילד אדם, בית הספר עושה ממנו תלמיד, מאלץ אותו לשתוק במשך 12 שנים. להקשיב ולציית למורים שהם מקור הידע והסמכות הבלעדית. הילדים עומדים בלחצים ותחרות חברתית ולימודית בלתי פוסקת. וונדרשים להיבחן במקצועות שאינם רלוונטים ממזמן. את כול זה הם צריכים ללמוד בצורה משעממת ויבשה על מנת שמיד לאחר מכן ישכחו. המורים מתוסכלים עצבניים ולא מתוגלים או מוערכים כראוי. ותדמית מערכת החינוך בקנטים.
כולם רוצים אחרת אבל עסוקים מידי בלהפעיל את המכונה הכבדה והמיושנת. וכך עובר עשור ועוד עשור והמנגינה הנוראה נשארת.
למה לדעתכם זה קורה? מחכה לתגובות שלכם.

 

קשר אמיץ!

על מי מוטלת האחריות לחנך?

 

החינוך לא טוב! קל לומר קשה לעשות
על מי מוטלת האחריות לחנך?
כשאנו רואים ילד מתנהג בצורה שאינה לרוחנו במסעדה למשל אנו תוהים: "מה אין לו הורים?!" "מי גידל אותו?" "מזל שהוא לא הילד שלי" ושאר ברכות וביקורות מפרגנות.
מקורה של התפיסה הזו טמון בכך שאנו מניחים לרוב כי האחראים הבלעדיים על תהליך החינוך ו"בניית האדם" הם ההורים ובית הספר.
הנחה זו נכונה במידה חלקית בלבד, ותופסת את מערכת החינוך בצורה צרה למדי.
ההורים הם אכן סוכני החברות הראשונים של הילד, והם אלו שאמורים לצקת לתוכו את התבניות ה"נכונות" של ה"אדם" ואני מסכים כי ישנם אנשים שעדיף שלא יהפכו להורים לעולם, אך הדגש כאן הוא אחר ומתייחס לשאלה עמוקה ביותר: מי, או ליתר דיוק מה מחנך את האדם?

האדם הוא חיה חברתית וכבר מגיל צעיר מאוד הוא לומד מחיקוי ומדוגמאות שקולט מהסביבה, לא אחת שמענו את המשפט "לא ליד הילדים"
כי כולנו מבינים שילדים הם כמו ספוג, וחוששים שדוגמאות שליליות ישפיעו וידבקו בהם.
כבר משלבים מוקדמים ניתן לראות עד כמה הילד סקרן ומכוון לקלוט מידע מהסביבה על מנת ללמוד לעקוב ולהשתוות אליה.
אינספור מחקרים וניסויים חברתיים הוכיחו כבר לפני כמה עשורים בצורה חד משמעית שהאדם הנורמטיבי הוא קונפורמיסט, הולך בתלם ומתאים את עצמו לסביבה ולנורמות חברתיות שונות. אנו כול כך שואפים להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, עד כי אנו יכולים לשנות את דעתנו התנהגותנו ומאביינו ב180 מעלות רק כדי למצוא חן ולהרגיש חלק מ.. (כמו שאפשר לראות בסרטון שכאן)
למעשה הסביבה שלנו היא גורם מכריע בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו ובעיצוב אישיותנו.
בידי הסביבה קיים כוח אדיר על הפרט, זהו כוח פוטנצאילי, שאם אנו יודעים להשתמש בו נכון נוכל ממש לעצב את בני האדם מבפנים.

הדוגמא הטובה ביותר לכך מגיעה מעולם הפרסום והשיווק: הם מבינים שניתן לגרום ליחד לרצות מוצר או שירות מסויים בגלל שהוא רואה שזה מה שהסביבה מעריכה ומחשיבה. פירסומאים הם מומחים בלשכנע את הפרט ש"זה" מה שהסביבה מעריכה עכשיו.
אלא שעולם הפרסום עושה שימוש בעקרון השפעת הסביבה בצורה שלילית בדרך כלל שמטרתה היא לשאוב מאיתנו כמה שיותר כסף.
אני רק מדמיין מה היה קורה אילו מערכת החינוך גם כן הייתה מתמחה בעיקרון זה של השפעת הסביבה על האדם ועושה בו שימוש ככלי חינוכי חיובי
מי מיודע?! יתכן ויכולנו להטמיע בבני אדם ערכים חיוביים כמו עזרה לזולת, פירגון, חברות, נדיבות ועוד.

מוסר השכל: אם אנו משפיעים זה על זה בואו נדאג שהשפעתינו תהיה טובה! והאחריות היא עלינו