נשים בהנהגה

מה יקרה עם נשים יובילו את העולם? אם נשים ינהיגו את העולם, האם העולם יהיה טוב יותר, מוצלח יותר? מה ההבדל המהותי בין נשים לגברים ולמה עדיף שיותר נשים יהיו בהנהגה וקבלת ההחלטות? מההבנה שלי, הבדל מהותי בין גבר לאישה, זה שגבר לא מביא חיים לעולם, לא יולד. ואישה כן. אישה נושאת ברחמה את העובר הגדל במשך 9 חודשים ואז עוברת לידה, חוויה עוצמתית ביותר שבה הוולד מגיח לעולם, ועד שזה קורה, האישה והעובר חווים צירים, כאבים, לחצים, צירים שהם כמו מיצרים, מיצר שצריך לעבור בו העובר עד שיוצא החוצה, מהחושך לאור.
האישה שחווה את כל זה ומביאה חיים לעולם, בזה היא כמו הופכת מילדה לאישה, היא מתבגרת! עכשיו אחרי שנולד, האמא ממשיכה את הקשר הפיזי שלה עם התינוק דרך ההנקה ושאר הטיפול בתינוק, שתלוי בה לחלוטין.
הגבר שלא עובר לידה בחייו, הוא בעצם לא מתבגר לעולם ובעצם נשאר במובן מסוים, ילד. לכן
הרבה אפשר לשמוע מנשים שאומרות- יש לי 4 ילדים בבית, 3 ילדים ובעלי☺ אמנם השינוי הזה שהגבר הופך להיות אבא, כן גורם לו להרגיש יותר אחריות לבית, להביא פרנסה וכולי, אך רגשית, הוא עדיין נשאר ילד לעומת האישה. אישה מפתחת דרך היותה אמא, תכונות של אמפתיה, התחשבות, אהבה מעבר לאהבה לעצמה.
קודם כל התינוק/הילד, ואחר כך היא. היא מגלה בעצמה יכולות שלא ידעה שיש בה, זה מתחיל כבר בלידה וממשיך בהיותה אמא!
אם בהנהגה של המדינות יהיו יותר נשים, הם יכניסו לשם יותר תחושות אמהיות, יכולות אמהיות, באמת לדאוג לעם שלהם, יידעו יותר להכניס לעם חשיבות לערכים של ערבות הדדית ודאגה לזולת. ערכים שכל כך נהיו חסרים ונעלמים בחברה שלנו, שבה האגו רק הולך וגדל וגדל כל הזמן. עוד תכונה מעניינת של גברים, היא הנטייה שלהם לרצות למלא רצון של אישה. ולכן אישה בחכמתה הנשית, חכמת החיים שלה, יכולה לגרום לגברים סביבה לעשות כרצונה. לעשות מה שצריך כדי לממש את הרצון שלה.
וכך, אישה שמנהיגה, יכולה דרך התכונות האלו שלה להוביל את העם שלה למקום טוב, הרבה יותר ממה שגבר יכול. אצל הגבר שולט האגו של להראות כלפי חוץ כמה הוא חזק, שולט, גברי, לוחם.. תכונות שלא עוזרות לנו כבר. האישה תביא תכונות של רוך, אמפטיה, עזרה הדדית ודאגה לזולת. אלו תכונות שכולנו צריכים עכשיו!

חוויה שלי מארגון קבלה לעם

ארגון קבלה לעם, ארגון ללא רווח, שכל מטרתו להפיץ בישראל ובכל העולם את חכמת הקבלה. שיעורי הקבלה מתורגמים סימולטנית לשפות רבות ללא עלות, וכך כל מי שמחפש משמעות לחיים, יכול בחיפושיו להגיע לאתר של הארגון, לשמוע שיעורים בשפה שלו וכך ללמוד את החכמה.

חכמת הקבלה פונה לכל אדם באשר הוא. כל אדם ששואל שאלות בחייו, שמשהו לא מספק אותו, בחיים, שיש לו שאלות ללא תשובות על החיים, לא משנה מאיפה הוא, מאיזה דת, לאום, שפה, מין וכולי.

בפעם הראשונה שהגעתי להרצאה במרכז של הארגון בפתח תקווה, הסתכלתי על כל האנשים שנוטלים חלק בארגון, סדרנים, צלמים, זמר שהוסיף מצב רוח לאירוע, פינת קפה, הכל היה כל כך מתוקתק ומאורגן, ומי כל האנשים האלו שעוזרים כל כך, במלוא המרץ ובצורה יעילה כל כך. תהיתי… הם עובדים בשכר, מתנדבים..?

בהמשך הבנתי שאכן כל החברים שעוזרים באירועים של קבלה לעם, הם מתנדבים. תלמידים בארגון שמבינים את החשיבות של להביא לכמה שיותר אנשים את הידיעה על החכמה הזו. ומה היא החכמה הזו בעצם? אם נרצה לסכם אותה במשפט אחד, הרי זה "ואהבת לרעך כמוך". חכמת הקבלה היא בעצם חכמת החיבור. איך להתחבר בינינו, מעל כל ההבדלים! ואם מסתכלים על החברים בארגון, רואים שזה בעצם מה שקורה שם.

בנוסף להתפעלות שלי מהארגון המופתי באותה ההרצאה הראשונה שהייתי בה, הייתי בהתפעלות על מגוון האנשים השונים שם! צעירים, מבוגרים, כולם כל כך שונים אחד מהשני, היה לי מאוד מפתיע ולא מוכר, והייתי עד אז בכל מיני סוגים של לימודים ודרכים להתפתחות אישית ועוד. וזה היה מפתיע לראות איך כל כך הרבה סוגים של אנשים, כביכול בלי שום דבר שקושר ביניהם, נמצאים פה באותו מקום.

אז חכמת הקבלה שארגון "קבלה לעם" שם על דגלו להפיץ בכל העולם, זו החכמה, איך להתחבר מעל ההבדלים בינינו. החכמה הזו מסבירה לנו שמה שמפריד בינינו, זה האגו של האדם, שגודל מדור לדור. והאושר שכולם מחפשים ללא הירף, נמצא בעצם בקשרים בינינו. שאם נפסיק לחפש את האושר במקומות אחרים ונחפש אותו רק בקשרים בינינו, שם נמצא את היכולת באמת להנות, הנאה ללא גבולות

קושי זה טוב

קבלה לעם לימדו אותי שאין דבר שמגיע ללא אתגר או קושי וזה טוב. יש קטע כזה כשהופכים להיות הורים שפתאום בבום מגלים עד כמה זה קשה. ולא קשה מהסוג הזה שאחרי כמה זמן כשמתרגלים אז הופך להיות בסדר. זה קשה מהסוג שככל שהזמן עובר רק מתגלים עוד ועוד אתגרים וקשיים. וכל ילד שמתווסף למשפחה, מביא איתו עוד מצבים והתמודדויות. וגם ככל שהילד גדל ככה האתגרים משתנים ומקבלים צורות חדשות ומורכבות יותר.

איך זה שדווקא התפקיד המאתגר ביותר והחשוב הזה של להיות הורים, תופס כל כך מעט חשיבות וכבוד בחברה? למה זה כל כך הגיוני שהורים נמצאים כל יום 10-12 שעות בעבודה, ובמקרה הטוב יש להם איזו שעה עם הילדים? איך זה שבביה"ס לא מכינים אותנו לאף התמודדות שכהורים אנחנו חווים?

בחיי שאין לי מושג איך החברה שלנו הגיעה למצב כזה, אבל ברור לי שחלק מהשינוי שחייב להתרחש במערכת החינוך, חייב להתייחס למה שקורה בבתים של האנשים ולא רק לשעות שילד נמצא בבית הספר. חינוך מתחיל קודם כל בבית, והחברה חייבת להתחיל  להשקיע בעבודה מול ההורים, בללמד אותם ולכוון אותם,ובמיוחד להוכיח להם שוב עד כמה חשוב התפקיד שלהם כהורים, שזה הדבר הכי חשוב ומוערך שהם עושים ויעשו אי פעם.

היום אנחנו נמצאים במצב שאפילו הזמנים שאנשים נמצאים בכבישים בדרך לעבודה הם יותר ארוכים מהזמן שמבלים עם הילדים. בעיני זה מאוד עצוב. עצוב על הילדים שכל כך זקוקים לדמות המבוגרת הדואגת, ליחס האישי, לתשומת הלב, לתחושת הביטחון. עצוב גם להורים שמפספסים את הקשר המיוחד הזה, שבאמת אם משקיעים בו זמן ולמידה אז התפקיד ההורי יכול להיות מאוד מתגמל.  מזל שאת הכלים שלי קיבלתי אחרת היה לי ממש קשה.

נקווה שהחברה שלנו תתעורר, שאנשים יתחילו לתת חשיבות והערכה להורים, לפנות אותם לעסוק בזה, שתהיה הבנה כללית בחברה שכך אנחנו נבנה את דור העתיד בצורה נכונה.

הגדלת חזה בניו יורק

ניו יורק זו ניו יורק, חזית האופנה, היופי והטכנולוגיה נפגשים בעיר שאף פעם לא ישנה. הרצון של אלפי נשים להגדיל את החזה שלהן במספר או יותר, לשדרג את הנראות והתחושה של השדיים, שיפור הסימטריות ביניהם וכל זאת תוך כדי שמירה או יצירת מראה טבעי היא אומנות. הגדלת חזה, לצד ניתוח אף או שאיבת שומן היא בין ההליכים הקוסמטיים הפופלריים ביותר כיום בניו יורק. לרוב המועמדות לניתוח הן נשים עם חזה קטן, נשים שעברו כריתה רפואית או נשים עם רצון בשינוי.

כמובן שהמחירים בניו יורק יקרים משמעותית: שאיבת שומן מחיר יותר מפי שניים, הגדלת חזה מחיר יותר מפי שלוש וכך גם בניתוחים אחרים.

הצלחת הניתוח כמו גם קיצור תקופת ההתאוששות תלויים מאוד במצבה הגופני של המועמדת לניתוח. המועמדות האידיאליות הן נשים מעל גיל 18 שנמצאות במבצע גופני טוב ולא מעשנות. חשוב כי למועמדות יהיו ציפיות ריאליות לגבי הניתוח ולגבי מה אפשרי ומה לא אפשרי להשיג בתהליך. אחד המרכיבים המסייעים מאוד בגיבוש ציפיות ריאליות ה תמונות של לפני ואחרי של נשים אחרות שעברו את התהליך. הניתוח אינו מתאים לנשים בהריון, נשים מניקות או כאלו המתכננות להיכנס להריון בעתיד הקרוב. לנשים המעוניינות לשפר את מראה השדיים שלהן לאחר שסיימו עם הולדת ילדים והנקתם, חשוב ללמוד על ניתוח הרמת חזה במקביל להתעניינותן בהגדלת חזה כדי להבין טוב יותר את ההבדלים בין השניים ולבחור בצורה מושכלת את הנכון עבורן. ניתוח הגדלת חזה נועד להגדיל את החזה ולא בהכרח לשנות את מיקום השדיים, למרות שפעמים רבות נשים מחליטות לבצע את שני ההליכים בו זמנית.

מכיוון שמדובר בכל זאת בתהליך מותאם אישית אשר צריך לענות על הצרכים והבעיות הספציפיים לאותה מנותחת או מנותח (גברים לרוב בוחרים בתהליך זה כחלק מתהליך כולל של שינוי מין), חשוב מאוד להתייעץ עם הרופא המנתח ולעבור על הציפיות והדרישות כמו גם לדבר על החששות והסיכונים לפני שמחליטים להיכנס לתהליך.

היתרון בניתוח אצל רופא מנתח בניו יורק לעומת מקומות אחרים הוא הניסיון והקדמה, כמו גם ההרגשה היוקרתית של בחירה באחד המקומות המובילים בעולם. לעומת זאת חשוב מאוד לקחת בחשבון את העלויות הגבוהות יחסית של התהליך בניו יורק, הן בעלות הניתוח עצמו והן בעלויות הנלוות של טיסה, מלונות ואירוח בתקופת הייעוץ וההחלמה ועד לרגע שבו ניתן לטוס חזרה בנוחות יחסית וללא כאבים. עם זאת מטופלים רבים מעוניינים לבצע את הניתוח וההחלמה במדינה אחרת או כחלק מחופשה כדי להימנע משאלות או מתשומת לב מוגברת מדי של סביבתם הקרובה.

ערוץ 66

-"למה אתם כבר לא נמצאים ב-YES? התרגלתי לראות את הערוץ שלכם! נאלצתי לעבור להוט". -"לאן נעלמתם? אני ממש זקוקה לערוץ שלכם, אי של שפיות". -"למה אין שידור רציף בערוץ? אני פחות רוצה לראות ערוצים אחרים".

שיחות אלו הן רק דוגמית מטלפונים המתקבלים בשנים האחרונות במוקד קבלה לעם, לאחר שנסיבות תקציביות אילצו את העמותה לסגור את השידורים בחברת YES.

מה כל כך מיוחד בערוץ הזה?

'ערוץ הקבלה' שהחל לשדר משנת 2008 בערוץ 66 של חברת YES, ומ-2009 גם בחברת HOT, שידר את תכניותיו ישירות מהאולפן הטלוויזיוני של "קבלה לעם" הממוקם בפתח תקווה במשך 24 שעות ביממה. הערוץ מתמקד בהנגשת לימוד חכמת הקבלה לציבור בארץ ובעולם באמצעות שיעורי לייב ומגוון תכניות לכל המשפחה.

לד"ר מיכאל לייטמן או הרב לייטמן, מייסד עמותת בני ברוך, הגיעו מכתבים רבים מהצופים מאז פתיחת הערוץ. לדבריו, הערוץ נותן מענה לרבים. "רבים כותבים לי שהם פותחים את הערוץ ולא סוגרים אותו, פשוט נותנים לו להתנגן ברקע. אני בטוח שתוך זמן קצר, בזכות הטקסטים הקבליים הנשמעים ברקע יורגשו בהם ובעולם שינויים לטובה".

הערוץ נקרא "החיים הטובים" ומטרתו להביא את התוכן המקיף ביותר בנושא חכמת הקבלה, למתחילים ומתקדמים, דרך מגוון תוכניות העוסקות בנושאים הנוגעים לכולנו: חברה, כלכלה, חינוך הדור הצעיר, זוגיות, משפחה, משמעות ותפיסת החיים. והכל באופן זמין, ללא תשלום כלל. זאת בניגוד לערוצי תקשורת רבים, אשר לפי דעתו של מרדכי שקלאר, המנכ"ל לשעבר של רשות השידור ומי ששימש כיו"ר ערוץ 20, הפכו להיות כלי מאד ממוסחר. "הפכנו לחברה המשמידה כל דבר בעל ערך, חברה של ישויות מנותקות, שבמרכזה עומד האינדיבידואליזם ואין בה מקום לערכים קולקטיביים. הטלוויזיה המסחרית מחנכת את החברה לרגשות שפלים. לחברה כזאת אין עתיד, אין לה זכות קיום".

עבור אלו מאיתנו שפחות מודעים להיסטוריה, התפתחותם של כלי התקשורת החלה מילדים שחילקו עיתונים באמצע הרחוב וצעקו: "חדשות!". כך החל תהליך השפעה ישיר על דעת האוכלוסייה. עם הזמן, התקשורת החלה לשמש כמנוע ענק בין היתר, למסחר ולפוליטיקה, שכסף רב מבוזבז עליו.  כך, יש גורסים, האדם מושפע באופן כמעט אוטומטי מתכני התקשורת אליהם הוא חשוף, בין אם הם מועברים בעיתונים, ברדיו או בטלוויזיה. לכן נראה כי יותר ויותר אנשים היום חשים בצורך לספק לעצמם תכנים אותנטיים, בעלי תוסף ערכי ועל הצורך הזה מתלבש ערוץ 66 (היום 96 ב'הוט').

אחת התוכניות הבולטות בערוץ היא תוכנית "נפגשים עם קבלה" בה אישי ציבור, בעלי מקצוע ואמנים שונים משוחחים עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן על נושאים כמו אושר, מהות החיים, זוגיות, קריירה, בחירה חופשית ועוד. בתוכנית התארחו בין היתר דוד בן בסט – מנכ"ל 'רדיוס 100FM' ו'רדיו לב המדינה', ד"ר גיא בכוֹר – פרשן לענייני המזרח התיכון, היסטוריון ומשפטן ישראלי ושמואל וילוז'ני – שחקן, קומיקאי ובמאי ישראלי.

מעל אלף פרקים צולמו בתוך חמש שנים לתוכנית "חיים חדשים" שבה יושבים הרב ד"ר מיכאל לייטמן ותלמידיו העוסקים במקצועות הטיפול והפסיכולוגיה, מנתחים סיטואציות אליהן יכול להגיע כל אדם, ארגון, חברה או מדינה וזאת כדי להבין טוב יותר את מציאות חיינו ולהגיע לחיים טובים.

תוכנית נוספת נקראת 'בדרך שלך', בה משוחחות נשים שבחרו ללכת בעקבות הקול הפנימי שלהן וגילו בחכמת הקבלה את מה שחיפשו כל חייהן. התכנית מרגשת וסוחפת.    

ההשקעה בתכני הערוץ והרצון להשפיע בצורה חיובית על אנשים ניכרת ומורגשת.

נסיים באחד מהציטוטים הממצים ביותר על האדם שמתפתח בזכות התכנים שבסביבתו:

"כל עוד שלא זכה האדם לשלמותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים". "אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד שיגיע לשלמותו" (מתוך המאמר 'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג).

למידע נוסף:
http://kab.tv

בניאס מסוף המרד הדרוזי עד הפלישה האוסטרלית

עם הקמת קיבוץ דן וקיבוץ דפנה התבדו החששות להתנכלות מצד השכנים תושבי בניאס והסביבה. במרוצת הזמן אף התהדקו הקשרים בין הישוב היהודי לתושבי בניאס והכפרים, אשר ביקרו אצל הרופא במרפאת הקיבוץ ואפילו תיירים ערבים הגיעו כדי לראות במו עיניהם את צורת ההתישבות החדשה הנקראת קיבוץ. יחסי שכנות טובה התנהלו עד פרוץ מלחמת העולם השניה.

ב1941 , הגיעו הנאצים עד שערי מצרים וסוריה שהיו בשליטת ממשלת וישי, ואיפשרו לוורמאכט להפיץ תעמולה אנטי יהודית אנטישמית באזור.  במציאות מתוחה זו, עולה שוב בניאס לכותרות בעקבות הבסיסים הגרמנים והצרפתיים שהוצבו בה. הולכים ומתרבים החיילים והקצינים הצרפתים (המתנגדים לממשלת וישי) העורקים משורות הצבא עוברים את הגבול ופונים לעבר קיבוץ דן, שהיה הנקודה הישראלית הקרובה ביותר לגבול. משם מפנים אותם הבריטים ליחידות "צרפת החופשית" המצויות בארץ.

גם תושבי בניאס אינם אדישים למתרחש ויש מהם המחכים לרגע בו יוכלו לשים ידם באין מפריע על נכסיהם של השכנים היהודים מעבר לגבול. הם וחבריהם מהכפר מוגור מעלים את עדריהם על השדות המעובדים של הישובים היהודים ואינם חוששים מפני השומרים הבאים לגרשם.  הם מכנים את היטלר "אבו עלי" (כינוי חיבה ערבי לצורר הגרמני).

בהתאם להסכם שבין רשויות הבטחון של הישוב היהודי והצבא הבריטי, הופך קיבוץ דן, כישוב הקרוב ביותר לגבול, לבסיס ההערכות הצבאית כנגד האויב הנמצא מעבר לגבול. מ דן ודפנה יוצאים פטרולים מעורבים של חיילים אוסטרלים ביחד עם פלמחניקים וחברי קיבוץ דן (כמורי דרך) לסיורים מקדימים לקראת התקיפה. ביום הפלישה האוסטרלית, 8 ליוני 1941 – אותם פטרולים משותפים מנתקים גם את אמצעי הקשר שהיו בידי הצבא הצרפתי ומשתלטים על הגשרים המוליכים אל הכפר. בשלב הבא, סוללים האוסטרלים דרך המקשרת בין דן לכביש המוליך אל בניאס.

ברשומות שנמצאו מאותה תקופה נכתב מפי הרועים והפלחים מבניאס והסביבה כך: "אבו עלי כבר נמצא בשערי מצרים, שדותיכם, בתיכם ונשותיכם כבר חולקו בינינו". לכן לא מפתיעה תדהמתם של תושבי בניאס כאשר חיל החלוץ של הצבא האוסטרלי פרץ בוקר בהיר אחד לכפרם וחיסל את היחידות הצרפתיות החונות בכפר ובסביבתו. ואז המשיך הלאה לעבר מטרות בקוניטרה ודמשק. הרועים והפלחים בבניאס התבוננו בחיילי הצבא האוסטרלי הפורץ לכפרם המומים וחסרי אונים.

החזית התרחקה מהסביבה הקרובה ועברה לעומק סוריה.  חברי הקיבוצים והישובים בסביבה צעדו על "הדרך האוסטרלית" כשמטרתם ביקור בבניאס הכבושה.

איך לבנות את המחקר?

מערך מחקר: איך מעצבים, מתכננים, בונים את המחקר. המבנה של המחקר.

לבחור דרך מחקר שמיישמת את הכישורים שלנו ואת המיומנות שלנו מבחינה מתודולוגית, וכמובן בחירת שאלה שמעניינת אותנו.

צריך להתחיל מתכנון המחקר בשאלת שתי שאלות:

מה אני מבקשת לדעת?

איך אני מתכוונת לחקור זאת? למפות מקומות ואנשים שמהם יש לאסוף חומר.

נושא המחקר- הצגת רקע, הזווית המוצעת העניין המקורי שלנו בנושא.

מיקוד נושא המחקר

סקירת ספרות

שאלת המחקר (אין היפותזה)

מתודולוגיה

שאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו

מה מעניין אותי ומה אינני מבינה לגמרי?

מה מסקרן אותי?

מהי החידה ? לפעמים השאלות משתנות תוך כדי איסוף החומר ושאל המחקר תשתנה.

מדוע הדברים כמו שהם בשדה שאני בודקת- לפרק את המובן מאליו, להעניק נקודת מבט חדשה לפעמים תיאור התופעה הוא החידוש ולפעמים התופעה כבר תוארה רבות וצריך זוית חדשה.

איך נתמקד? הכל מעניין

זהוי בעיית המחקר, ומטרת המחקר

בעיית המחקר

ההקשר

זיהוי החסר במחקר

מדוע חשוב הנושא שאני חוקרת- התרומה של המחקר לספרות והתרומה החברתית.

כשמנסחים את מטרת המחקר יש להבחין בין שלושה מושגים בסיססיים:

מטרה- לשם מה מבצעים את המחקר במה הוא יועיל. חשיבות חברתית אוניברסלית

יעד- מה אנחנו רוצים לעשות, במה יעסוק למה יתן הסברים, באילו תופעות יעסוק.

תוצאה- אנחנו לא יודעים מה תהינה התוצאות, אבל הגדרה מדויקת של מה אנחנו מקווים למצוא, מה אנחנו מחפשים ואז המתודולוגיה וסיקרת הספרות יהיו טובות יותר.

התשתית לזוגיות ולתא המשפחתי

במציאות שלנו, משהו בסיסי מתפרק במערכת היחסים בין בני הזוג, ובהמשך במסגרת התא המשפחתי רבים בו  הבלבול והמבוכה.
מהי המשפחה השורשית הנכונה? ועל מה היא מבוססת?
בואו נזכר במה שעד לא מזמן היה אורח החיים שאליו אנחנו מתגעגעים ומעורר בנו תחושה של יציבות ובטחון.
המשפחה, זהו תא גרעיני שבנוי על משולש: אב אם וילד ( צאצאים) זוהי התבנית מן הטבע.
כל  חברה בעולם, יצרה את הנורמות , מנהגים, כללים, חוקים שעליהם נבנה התא המשפחתי , והתא הזה מאופיין במערכת היחסים שבני המשפחה בוחרים ( לפי התרבות של אותה חברה) לחיות על פיה, והיא  מבוססת על ערכים אוניברסאליים:
על כבוד הדדי, השלמה אחד של השני, על חברות ועזרה הדדית, על השתוקקות להבין אחד את השנייה, ועל הדבר העיקרי והחשוב ביותר שעליו נבנית המשפחה:  על הויתורים והרצון לדאוג לשלום הזולת ורווחתו.
וכשזוהי נקודת המוצא, נוצרים הכלים הנכונים לבניית הקשר הנכון בין הגבר והאישה. בזוגיות הנכונה אנחנו לא מתקנים  את בן הזוג על פי הנורמות וההבנה שלנו, ובטח לא מבליטים את החסרונות שלו/ה, אלא משתמשים בשפה חיובית  המדגישה את היתרונות  שלו/ה, וכך נוצר בסיס פסיכולוגי המאפשר  לקבל אחד את השנייה,
כשזוהי נקודת האחיזה שלנו, אנחנו מבינים שיש כאן עבודה רבה להשקיע מצד שני בני הזוג.  מפני שהאדם הוא ישות אגואיסטית, וזו תכונה טבעית באדם לכן, כדי להצליח  יש לעבוד ולהשקיע מאמצים רבים על החיבור בין הנפשות בתוך התא המשפחתי.
והשאלה איך עושים זאת?
על פי חכמת הקבלה חשוב יחד להחליט על המטרה ועל הדרך איך להשיג אותה. וכאן, עלינו לעשות הכנה מקדימה: להכיר היטב אחד השני, מיהו הגבר תכונותיו ונקודת המבט שלו על החיים, וכנ"ל בת הזוג. מה הערכים המשותפים לשניהם, ומה הם מוכנים להשקיע כדי לממש את החזון המשותף שלהם.
במקביל לאפשר את המרחב האישי להתפתחות האישית רגשית של כל אחד מבני הזוגי, כדי שהנפש תהייה פנוייה להכיל אחד את השנייה, וכשזה הבסיס מצטרפים הילדים  לתא המשפחתי ומשלימים את המערכת המשפחתית המבוססת על הערך " ואהבת לרעך כמוך"
מפני שאנחנו בתקופה ששחטנו את כל "הפרות הקדושות", מפני שאצה לנו הדרך להשיג בזמן קצר כמה שיותר לעצמנו, ומפני שהגענו למיצוי מירבי של הצרכים הגשמיים, בואו נעצור  ונתבונן על מה שחסר לנו באמת ונתחיל את הבנייה מהתשתית הבסיסית שהיא: התא המשפחתי.

גברים ממאדים ונשים מוונוס

כל אחד יודע שיש הבדל בין גברים ונשים. ונאמר גם  ש"אישה צריכה לעמוד מאחורי גב בעלה"

האם ביטוי היסטורי זה מבטא את העובדה שגברים דאגו תמיד להפחית בערכה של האשה?

תשובה- כן ולא!!

טבע האדם הוא רצון לקבל כבוד ושררה. טבע זה תמיד יפחית רצון של מישהו אחר כפחות חשוב מהרצון שלו. ככה הוא פועל בין הגברים ועל נשים אותו הדבר

נראה שהנשים קופחו יותר?

הרצון הזה הוא אגואיסטי!!!  טבעו של רצון אגואיסטי לבקש להרוויח על חשבון האחרים כי זה גורם לו תענוג. יצחק ואברהם יסכימו להתחבר ביניהם בתנאי אחד, שבחיבור שלהם יחד הם יצליחו ל"דפוק" את יעקב. באותה הצורה  פועל טבע האדם  גם ל"הוריד"  מערכם  של נשים.

אז ברור שהמאבק לשיווין האשה הוא נכון?

לא!

למה?

תשובה- כי הוא אינו משרת את מטרת החיים.

איזה מטרה?

תשובה- להרוויח יחד עבור כולם חיים טובים ומאושרים – בזוגיות, במשפחה, בחברה ובמדינה.

והגברים מבינים את זה ?
תשובה- יש הבדל בתפקיד וביכולות בין גברים ונשים. היום אישה יכולה לעבוד בשווה כמו גבר, אבל המשכיות הדור זו זכות מיוחדת שניתנה לה. ניהול משק הבית וחינוך הילדים היא עושה טוב בהרבה מהגבר. איך שלא נסתכל על זה, העול הזה שמונח בצדק על כתפיה, גדול וחשוב מזה שהיא תצא ותרוויח. לכן ההבדל ביניהם קיים, ולא צריך לבטלו, אלא לשנות את סדר החשיבות כלפיו.
מאיפה אתה מביא את זה?

תשובה- אם ניקח את כול מה שנתן לנו הטבע ולא ננסה לשנות דבר, אלא נבקש לשנות רק את היחס שלנו אליו, נרוויח כולנו יחד חיים משוגעים.

אבל הרגע תיארת לנו את טבע האדם כמשהו נוראי.

תשובה- לכן צריך לבקש לתקן את השימוש בו, ולא  את ההרגשה שהוא נותן לנו.

??????????

טענה- אני לא מבין את התשובות שלך, אתה הוא זה שמסביר לנו שהטבע ברא אותנו אגואיסטים, אז אייך אתה מעלה על דעתך  שאנחנו מסוגלים לתקן אותו? ראית פעם אדם טובע במערבולת מים שמצליח לחלץ את עצמו בזה שתופס בציצית ראשו ומרים את עצמו מתוכה?

תראה מה קורה לנו כבר אלפי שנים. אנחנו מנסים לתקן את הטבע שלנו.כותבים חוקים אין ספור, קובעים אמות מוסר וצדק, יוצרים כלפיהם הסכמות חברתיות נרחבות, והכול הולך ונעלם כול הזמן כמו בבוץ טובעני.

מצד אחד יש לנו הכול, ומצד שני אנחנו רצים להשיג עוד ועוד כמו חבית ללא תחתית. בשביל זה אנחנו עובדים 24/7 מרגישים לחוצים יותר ויותר. אין זמן אהבה לאישה, אין זמן אהבה לילדים. אין זמן לצחוק עם חברים ואין סתם זמן למשחקים והנאה פשוטים. מיליארדי אנשים וילדים שורדים בחיים כצרכני תרופות הרגעה ונוגדי דיכאון, לוקחים סמים ושותים משקאות משכרים. אתה באמת לא רואה שידנו קצרה מהושיע?

תשובה- אתה צודק!!!  לכן, כול מי שבאמת מרגיש כמוך, והתייאש  מ"לתקן את כול העולם ואשתו".  מוזמן ללמוד שיטה כיצד ניתן להשתמש נכון בטבע שלנו בשביל ליהנות  מהחיים, במקום להמשיך ולסבול בהם.

עם ישראל – עם של חיבור

אנו נמצאים בימי בין המצרים. אלה הן מילים ששמענו, אולי בבית הספר, או פגשנו בשיחה כלשהי, אך מה זה באמת אומר? מהי אותה "גלות" ומהי אותה "גאולה" עליה מדובר?
האם מדובר במצב אישי, או אולי כללי? מהם התנאים להשיג את המצב הזה. האם נדרש מאיתנו לגלות שאנחנו בגלות? מכל אחד מאיתנו באופן אישי ומכולנו ככלל?
קשה לאדם לומר "אני בגלות", או "אני בגאולה". אנו לא מזדהים עם המילים הללו ולא בוחנים את מצבנו כלפיהם.
האם אותם ימים שעוברים ומסמלים לנו גלויות או גאולה רלוונטיים לנו? למה יש משהו "מעלינו" שיש לו שמות, של מועדים, ימים ומצבים? האם דגל זה סמל אמיתי או סוג של טפט לארון?
והשאלה העיקרית, איך כל זה קשור למציאות בה אנו חיים, עם הבעיות איתן אנו מתמודדים בחיי היומיום? האם לא די לנו בהן, האם עלינו להטריד עצמנו עם עוד שאלות "גבוהות" ושאיננו יודעים אם בכלל יש עליהן תשובה.
ניראה אולי שמדובר במשהו השכלתי שאינו קשור לאושר ולשלמות שלנו באופן ישיר. אך, האם יכול להיות שחכמי ישראל, המקובלים השאירו לנו מידע שאינו נחוץ? נחוץ לנו מאוד?
אם נביט אך ורק בחיים שלנו, אפילו פה בארץ, נגלה שאנו עומדים מול בעיות רבות. פילוג בעם, שחיתויות, חוסר אהבה הדדית בינינו, בעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה, בכל המערכות.
מאחר והבעיות הפכו להיות השגרה, אנו כבר לא מרימים את הראש ושואלים "מה קורה פה?", "מהו הנתיב לצאת מהצרות?". אנו מחפשים את השביל לצאת מהצרות במנהיגים אולי, בבריחה לתענוג זה או אחר, מילוי ככה על הדרך, כי אחרת אי אפשר להמשיך.
ודברי המקובלים, שלא הם מנהלים את החיים שלנו, מונחים להם בצד כהסטוריה, כמעין כתבים מכובדים, שעומדים להם אי שם בצד. ואנו בונים מערכות, שרק מסבכות את העניינים עוד יותר.
נראה שאין מוצא… ודווקא ברגעים בהם אין מוצא, יש אור קטן שבא ומגיח, נקודה קטנה, שמכוונת אותנו, להביט אל המקום הנכון, אל הפתח, שכרגע הוא רק נקודה ממש ממש קטנה, שבקושי נכנס דרכה אור לחיינו.
כל הקושי שאנו חווים, ולא ממש יודעים איך לצאת ממנו, הוא דרך ידועה מראש, ברורה, מכוונת מאוד, אותה הטווה לנו הטבע על מנת לפתח אותנו לדרגה חדשה.
נשמע כמו סיפור מהאגדות המנצנצות, שאתה מתעורר מהן וחוזר לעולם אפור. אבל, לא ולא! המקובלים הותירו לנו בכתביהם, הוראות הפעלה מדוייקות, שבאמצעותן ניתן להגיע לגאולה (כן, גאולה), בדרך קצרה וטובה מאוד.
עלינו רק להציץ בכתבים, לשים את כל הדאגות בצד (לא כי אנו מתעלמים מהן, אלא להתייחס אליהן לרגע כאל מקפצה לעלייה), ולהבין מה באמת מונח לפנינו.
אנו חיים בחברה, מושפעים מאוד זה מזה, והדרך אל הטוב טמונה בחיבור בינינו. חיבור טוב, חיבור שיכול להתרחש וצריך להתרחש.
העם שלנו הוא עם של חיבור ולא של מפלגות. אותם מקובלים שכתבו עבורנו, פרסו בפנינו תיאורים מדוייקים מאוד ועמוקים עד נקודת העומק האינסופית, שמלמדים אותנו מי הוא העם שלנו, משורש הבריאה, מה תפקידו, כיצד ליישם התפקיד הזה כלפי האנושות כולה.
מילים כ"אור לגויים" ועוד, אינן מילים או כותרות יפות שאין להן כיסוי. חלילה. אלה מילים שיצאו משורשים עליונים רוחניים, אותם השיגו המקובלים, חכמי ישראל, ודרך מה שכתבו לנו, עלינו לצעוד ולהתקדם בבטחה.
ומפילוג ושנאה, מבעיות במשפחה, בחינוך, בכלכלה ובבריאות, דווקא ממצב כל כך חסר תקווה, מגלות מהחיבור בינינו (זוהי למעשה הגלות), נעלה לגאולה. כלומר, למצב של הרגשה שאנו עם אחד, מחובר, מאוחד, עם של אחדות ואיחוד, עם שהוא דוגמה כי זהו תפקידו (ואין כאן התנשאות כלל. אלא פשוט תפקיד). ונביט על עצמנו מהצד, כמו על ילדים בגן שרבו בארגז החול, ומעל הריבים והפירוד, נחבר את הלבבות שלנו, כפי שמנחים אותנו המקובלים, ללב אחד ממש (וגם אלה אינן מילים יפות בלבד, אלא מעשים בפועל לגמרי). והדרך כיצד לעשות זאת, הותאמה לנו במיוחד, וכל מה שקורה לכל אחד מאיתנו, לעם שלנו ולדור שלנו, מתואר בכתבי המקובלים. ולנו נותר, לפתוח את הפתח הזה בלב, ולהתחיל לכוון את עצמנו לאותה נקודת אור קטנטנה, ולהגדיל את האור שלה, על ידי החיבור בינינו. עד לאור גדול מאוד שיאיר את כל האנושות.
הכל תלוי בחיבור בינינו בלבד.